צוואה שנערכה מחמת השפעה בלתי הוגנת – כיצד מוכיחים ולמה חשוב לדאוג לתעודה רפואית ליום עריכת הצוואה?

משרדנו ייצג שלושה ילדים שעם מות אביהם גילו כי זה השאיר אחריו צוואה שמדירה אותם לחלוטין מעזבונו. האב, שלאורך ארבע שנות חייו האחרונות אושפז במוסד סיעודי ללא הכרה, ציווה כביכול את כל רכושו לאשתו השנייה, שאינה אם ילדיו. על אף שהצוואה נחתמה בפני נוטריון, על אף שצורפו לה אישורים רפואיים, תוכן הצוואה נראה לא אותנטי; לא היה זה סגנון כתיבתו של האב, לא רמת ידיעותיו לגבי נכסיו וגם העובדות שצוינו בצוואה לא היו מדויקות.

כדי להתנגד לצוואה יש בחוק מספר עילות; כשרות המצווה, השפעה בלתי הוגנת, כפייה, עושק, מעורבות הנהנה בהכנת הצוואה ועוד. כדי להוכיח כי אבי הילדים לא היה כשיר לערוך את הצוואה במועד בו נערכה וכי צוואתו נכתבה מחמת השפעה בלתי הוגנת, פעלנו בנחישות לצורך חשיפת כלל המסמכים הרפואיים של המנוח. 11 קלסרים הגיעו למשרדינו ממוסדות רפואיים שונים, אלפים רבים של מסמכים, אשר מעבר דקדקני על כל אחד ואחד מהם הוביל לחשיפת העובדות כי במועד עריכת הצוואה המנוח סבל ממחלה הפוגעת בכשירותו באופן משמעותי, כי התעודות הרפואיות שצורפו לצוואה לוקות בחסר ואינן ממועד עריכתה וכי נפלו פגמים משמעותיים בעבודת הנוטריון שאישר את הצוואה. הלימוד המעמיק של הראיות הוביל לכך שלמרות שהוגשה לבית המשפט חוות דעת מומחה רפואי כי המנוח היה כשיר לערוך צוואה – היה בכוחנו להתמודד עם מסקנותיו של המומחה באופן שיוכל להוכיח כי שגויות הן.

לדיון ההוכחות שהתנהל זימנו את הרופא שטיפל במנוח לפני ואחרי כתיבת הצוואה – ועדותו היתה חד משמעית – המנוח לא היה כשיר לערוך צוואה. נקבע בפסיקה כי לעדות של רופא שטיפל במצווה והכיר אותו בעת כתיבת הצוואה יש לתת משקל, גם אם אינו מומחה מטעם בית המשפט שכן בשונה ממומחה שנסמך רק על מסמכים ותעודות רפואיות – הרופא המטפל פגש והכיר את המצווה בזמן אמת.

עדותו של הרופא בנוסף לחקירה הנגדית שערך משרדינו לנוטריון, לאשתו השנייה של המנוח שהיא הנהנית היחידה לפי הצוואה, ולגורמים נוספים – הובילו לכך שבית המשפט התרשם כי קיים סיכוי טוב שהצוואה תבוטל. בעידודו של בית המשפט האישה השנייה וילדי המנוח הגיעו להסכם לחלוקת העזבון. נקבע בפסק הדין שהצוואה מבוטלת וניתן צו ירושה על פי ההסכם כך שהצדדים חלקו בירושת המנוח.